רע"א 2248/98
פסק-דין עליון
תקציר
המקרה נסוב סביב תאונה קטלנית שאירעה כאשר המנוח, שמואל מנשה, נסע מתחת לגשר שהיה בבנייה. הגשר קרס וקורות הבטון נפלו על מכוניתו של מנשה והרגו אותו במקום. השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם מדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כך שהמבטחים, ולא בוני הגשרים, יצטרכו לפצות את עזבונו ואלמנתו של המנוח. השופט ריבלין קבע פה אחד כי התאונה נופלת להגדרת "תאונת דרכים", שכן השימוש ברכבו של מנשה לצרכי נסיעה יוצר את הסיכון שהוביל למותו. השופט ריבלין פירש את הדינים הרלוונטיים ותיקוניהם והגיע למסקנה כי מבחן הסיכון, בשילוב עם מבחן השכל הישר, נותר המבחן המתאים לקביעת סיבתיות משפטית לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. על פי מבחן זה, השימוש שעשה המנוח ברכבו היווה סיבת מוות ממשית, שכן הסיכון לקריסת הגשר היה בגדר הסיכונים שנוצרו משימוש ברכב לנסיעה ואשר בגינו ביקש המחוקק לפסוק פיצוי. בהגיעו למסקנה זו דחה השופט ריבלין את ניסיונותיהם של המערערים להבחין בין סוגים שונים של סיכונים והדגיש כי על בית המשפט להתמקד בתמונה הכוללת ולהימנע מיצירת הבחנות מיותרות ושרירותיות.
רע"א 2248/98 המוסד לביטוח לאומי נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, עליון (3.10.1999)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.