פר"ק 34085-01-16

תקציר

בית המשפט מוצא כי לבנק אין זכות קיזוז לפי סעיף 74 לפקודה, שכן החוב לבנק נוצר לאחר המועד הקובע. גם טענת הבנק כי החוב כפוף לקיזוז לפי סעיף 74 לפקודה, שכן העמלות נובעות מהארכת הערבויות הבנקאיות, אינה צומחת, שכן החובות לא התגבשו לפני צו הכינוס. כמו כן, לא ניתן להתייחס לחוב לפי סעיף 53 לחוק החוזים, שכן טרם הגיע מועד הפירעון. השאלות העיקריות הן האם החוב לבנק נחשב להוצאות פירוק, האם הייתה לבנק זכות קיזוז חדשה כנגד המנהל המיוחד והאם הכספים בחשבון שועבדו לבנק. בית המשפט מכיר בחוב כהוצאות פירוק, שכן הן הוצאו כדי להקטין את הנזק לקרן הפירוק. טענתו של המנהל המיוחד כי טענת הבנק נדחית, שכן בנקים אחרים לא העלו טענות דומות, אינה מצליחה, שכן זכותו של הבנק להעלות את התביעה עומדת בעינה, והמנהל המיוחד לא הביא כל ראיה לוויתור או לייצוג. בית המשפט מכיר גם בכך שלבנק זכות קיזוז עצמאית שקמה לאחר המועד הקובע. עם זאת, הבנק אינו זכאי לכספים ללא הסכמת המנהל המיוחד, שכן הוא לא ביקש את אישור בית המשפט. בקשתו של המנהל המיוחד נדחית אפוא; עם זאת, הוצאות הבנק לא יחויבו במנהל המיוחד, שכן הוא פעל באופן פסול בגביית הכספים ללא אישור בית המשפט.