מ"ת 26769-04-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של ההחלטה, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, תוך התבססות אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין משיב 12 (ניסים אמירה) - מעצר עד תום ההליכים** החלטה זו, המהווה חלק ב' להחלטה קודמת, עוסקת בשאלת מעצרו של משיב 12 עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט, בראשות השופט עידו דרויאן-גמליאל, מאשר את מעצרו של המשיב, תוך ביסוס החלטתו על תשתית ראייתית מספקת לכאורה לאשמה, ועל קיומן של עילות מעצר משמעותיות – שיבוש הליכים ומסוכנות. **עקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **תשתית ראייתית לכאורה לאשמה (Prima Facie Case):** בית המשפט ממשיך את קביעתו מההחלטה הראשונה, לפיה "מסכת הראיות מצביעה לכאורה על אשמת המשיב במיוחס לו באישום 30". הוא מדגיש כי "מידת הכרסום בראיות התביעה איננה מהותית ולא ניטל כוחן הלכאורי", וזאת לנוכח "ראיות מרכזיות התומכות היטב זו בזו – אמרותיו של תשובה, חילופי ההודעות הקוליות, אמרותיו של בלולו, וגם חוסר ההיגיון הכלכלי שבולט לפחות בפרויקט בוסטון וחושף את הסחיטה הנסתרת". עיקרון זה הינו בסיסי בהליכי מעצר, שכן הוא מבטיח כי החלטת המעצר תתקבל רק כאשר קיים בסיס סביר להרשעה עתידית. 2. **עילות המעצר – שיבוש הליכים ומסוכנות:** בית המשפט מזהה שתי עילות מעצר מרכזיות המתקיימות בעניינו של המשיב: * **חשש מפני שיבוש הליכים:** בית המשפט קובע כי המשיבים הטילו "אימה, עד-כדי השתקה שנלוותה לציות", וכי "אין להניח שאימה זו פגה גם בחלוף הזמן". הוא חושש כי אם ישוחרר המשיב, הוא עלול "להוסיף ולשרת את עניינו של לטיף ואת עניינו שלו בשיחות איום לעדים", וכי "קל יהיה למשיב להשיג יכולת לאיים ולשבש הליכים, טלפונית או בדרך אחרת, קשה להאמין שיירתע מכך". עיקרון זה מוכר היטב בדיני המעצרים, והוא נועד להבטיח את תקינות ההליך הפלילי ואת יכולתם של עדים להעיד בחופשיות. * **מסוכנות לעדים ולציבור:** עילה זו נגזרת מ"סדרת המעשים החמורים, ולנוכח היכולת והנכונות לחבור לאנשי זרוע מאיימים – וכאן מדובר לכאורה בקשר ישיר לראש ארגון פשיעה – ולבצע איתם באופן תדיר וחוזר לאורך חודשים המסתכמים לשנים, עבירות קשות של סחיטה באיומים". בית המשפט מדגיש כי "עבירות סחיטה, מעצם טבען ואופיין, מלמדות על מסוכנותו של נאשם ועל חשש לשיבוש הליכי משפט, בדרך של הטלת מורא על הקורבנות". עיקרון זה עולה בקנה אחד עם הצורך להגן על שלום הציבור ועל ביטחונם של עדים. 3. **חריגים להחלת חלופת מעצר והיעדר תסקיר:** בית המשפט מגיע למסקנה שבעניינו של המשיב, "אין מקום לבחינת אפשרות להעברת המשיב לפיקוח אלקטרוני (הגם שלא התבקשה), ובוודאי שלא להיזקק לחלופת מעצר, שכן אין בכוחם לצור גדר להגבלת הסיכונים לרמה נסבלת ונשלטת". הוא מסביר כי הדבר נובע מהחשש הממשי והמציאותי "לפגיעה אנושה בשלוות-נפשם ובשגרת-חייהם של עדים, אם לא בגופם וברכושם חו"ח", וכן "לפגיעה עוצמתית בטוהר ההליך הפלילי ובשיבושו". * **חידוש/הדגשה:** בית המשפט מחדד בעניין זה כי "במקרים בהם ברור כי חלופת מעצר לא תסכון – אין טעם להזמין תסקיר שירות מבחן, קל וחומר שאין מקום לבחינת מפקחים על-ידי ביהמ"ש". הוא קובע כי "האפשרות להורות על מעצר נאשם עד תום ההליכים, מבלי להיזקק לתסקיר בעניינו, אינה תאורטית או שמורה למקרים נדירים", וכי "בעבירות ברמת חומרה מסוימת נקבע לא פעם כי חלופת מעצר לא תסכון, באופן המייתר הידרשות לתסקיר". גישה זו מדגישה את מרחב השיקול הדעת של בית המשפט בהערכת הצורך בתסקיר, כאשר הוא מוצא כי החלופות אינן מספקות. **התייחסות לפרמטרים ספציפיים של המקרה:** * **חומרת העבירה:** בית המשפט מציין כי המשיב מואשם בסחיטה ללא שימוש בכוח, בניגוד למשיבים אחרים שלא נקשרו ליריות או חבלה. עם זאת, הוא מדגיש את "התמדתו בביצועם, מדי יום בתקופות מסוימות", ואת "שיתוף הפעולה ההדוק עם משיב 11, ויקטור עטיה ובקבלה ובהעברה תכופות של מידע והוראות בערוץ התקשורת עם משיב 1, לטיף אבו לטיף". * **עבר פלילי:** בית המשפט מציין כי "עברו הפלילי של המשיב אינו מכביד, ואף ישן (עבירת אלימות בשנת 2009, עניין שהסתיים במאסר מותנה ופיצוי; כריית חול ללא רישיון מאותה שנה)". אף על פי כן, הנתונים האחרים גברו על היעדר עבר פלילי משמעותי. * **השוואה למקרים אחרים:** בית המשפט מפנה להלכה הפסוקה ולהחלטות דומות, וכן למקרה של משיב 8 בתיק זה, אשר "נעצר עד לתום ההליכים וערר, אך לנוכח המלצתו החד-משמעית של ביהמ"ש העליון... מחק משיב 8 את הערר". השוואות אלו מחזקות את עמדתו כי גם במקרים הנחשבים "נמוכים במדרג העברייני", ניתן להצדיק מעצר עד תום ההליכים. **מסקנה:** בית המשפט קובע כי במקרה זה, לאור התשתית הראייתית לכאורה, קיומן של עילות מעצר משמעותיות (שיבוש הליכים ומסוכנות), וחומרת עבירת הסחיטה המצדיקה דאגה לביטחון עדים ולטוהר ההליך, אין מקום לשחרור לחלופת מעצר או לפיקוח אלקטרוני. לפיכך, הוא מורה על **מעצרו של משיב 12 עד לתום ההליכים** בעניינו, ומונע את הצורך בהפנייתו לשירות המבחן לצורך תסקיר מעצר.