סע"ש 43330-08-18

תקציר

פסק הדין במקרה זה עוסק בתביעה של עובד נגד החברה שלו, כמו גם שני בעלי המניות, בגין אי תשלום שכר והטבות אחרות. העובד דרש מבית המשפט להרים את מסך התאגיד, ובכך להטיל על בעלי המניות אחריות אישית לחובות החברה. החלטת בית המשפט הייתה לטובת הנאשמים. היא מצאה כי אין הצדקה להרמת מסך התאגיד, שכן לא היו ראיות לחוסר תום לב או כוונה להונות מצד החברה או בעלי מניותיה. עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, אבן יסוד בדיני החברות, קבע כי בית המשפט אינו יכול לייחס את חובות החברה לבעלי המניות. הנתבעים עשו מאמץ ניכר לפרוע את חובות החברה, ואף הרחיקו לכת עד כדי מכירת נכסים ונכסים אישיים, דבר המעיד על תום לבם. יתר על כן, התובע לא הציג כל ראיה משכנעת למעשים פסולים מכוונים מצד הנתבעים, ולא מימש את זכויותיו במסגרת המשפטית המתאימות. לגופו של עניין, התובע לא הגיש תביעת חוב במסגרת תיק הקפאת ההליכים של החברה, ואף לא הצטרף להסדר הנושים, אשר עשוי היה לאפשר לו לקבל בחזרה חלק מזכויותיו שלא שולמו. השופט בחן את טענת התובע כי החברה לא ביצעה את ההפרשות המתאימות לקרן הפנסיה, אך מצא כי הדבר נבע ככל הנראה מטעות כנה, או אולי משום שהחברה פעלה בהתאם להוראות שגויות של רואה החשבון שלה. ככלל, בית המשפט מצא כי הנתבעים פעלו בתום לב, ועל כן דחה את התביעה נגדם. השופט פסק גם את ההוצאות, והורה לתובע לשלם לנתבעים את שכר טרחת עורכי הדין של הנתבעים, שנקבע על 7,000 ₪, בשל נסיבותיו האישיות של התובע. לתובע ניתנו 30 יום לביצוע תשלום זה, ולאחר מכן יתווספו הפרשי ריבית והצמדה. לבסוף, אישר השופט את זכות הערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.