תא"מ 51064-07-18

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובע, אשר טען כי העירייה הנתבעת הטילה שלא כדין עיקול על חשבון הבנק שלו בגין ארנונה שלא שולמה. השופט דחה אמנם את טענת התובע כי לא קיבל מכתב דרישה מהעירייה, אך קיבל כי נפלו פגמים בהטלת העיקול. באופן ספציפי, השופט מצא כי העיקול הוטל לפני שחוב המס של התובע הושלם, וכי העירייה לא עמדה בתנאי הסף לנקיטת הליכים כאלה. לפיכך קבעה השופטת כי העיקול היה בלתי חוקי. למרות שקבעה כי הטלת העיקול מהווה לשון הרע, קבעה השופטת כי תביעת התובע לפיצויים אינה נתמכת וכי הסכום הנתבע מופרז. במקום זאת, פסקה השופטת לתובע פיצוי סטטוטורי בסך 4,000 שקל, ללא הוכחת נזק, לצד הוצאות משפט בסך 1,879 שקל ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 שקל. סכום זה נומק על ידי מספר גורמים, ביניהם הסכום הנמוך של העיקול, ביטולו המיידי של העיקול על פי דרישה, והיעדר נזק מוכח לעסק או למוניטין של התובע. בנוסף, ציינה השופטת כי התובע לא הסדיר את חובו, וכי טענותיו בדבר אי קבלת מכתב הדרישה נדחו. ההחלטה מדגישה כי נסיבותיו של מקרה זה אינן מצדיקות חריג לכלל האוסר על פסיקת פיצויים עונשיים וכי פעולות העירייה, אף שלא נחוצות ואולי אף רשלניות, לא נראו כזדוניות או כפוגעות בכוונה. ככלל, השופט מצא לנכון לקבוע את הפיצוי על סף נמוך, והורה לעירייה לשלם לתובע את הסכומים הנקובים בתוך 30 יום.