ע"א 22950-05-12

תקציר

הערעור מערער על החלטת ערכאה נמוכה יותר, אשר דחתה את טענת המערער בנימוק שהאירוע שגרם לפציעתו אינו מהווה תאונת דרכים. הערכאה הנמוכה יותר אימצה את גרסת המערער לאירועים, אשר פירטה אירוע בו נפגע המערער בעת שניסה לחבר נגרר למשאית לאחר פריקת סחורות. בערעור נטען כי שגה בית משפט קמא בכך שאימץ פרשנות מצמצמת למונח "תאונת דרכים" ולא ביסס את העובדות שהובילו לפציעתו של המערער. בערעור נטען כי פעולת חיבור הנגרר חזרה למשאית הייתה פעולת הכנה להמשך הנסיעה ולא חלק מתהליך הפריקה. מוזכרים מספר תקדימים התומכים בטענה כי פעולות שקדמו או לאחר פעולות טעינה/פריקה, שאינן חלק אינטגרלי מהן, עדיין יכולות להיחשב כתאונות דרכים. יודגש כי שלב הפריקה הסתיים, ופעולותיו של המערער היו הכנה להמשך המסע. לפיכך, מבקש הערעור לאפיין את האירוע מבחינה משפטית כתאונת דרכים, דבר המזכה את המערערת בפיצוי הולם. השופטים, המשנה לנשיאה שרה דברת, השופט ר' ברקאי והשופטת א' ואגו, מסכימים עם הטיעונים שהוצגו בערעור. הם פוסקים לטובת המערער וקובעים כי האירוע מהווה תאונת דרכים. ההחלטה מתקבלת פה אחד, והתיק מוחזר לבית המשפט קמא לצורך הערכת נזקים. עוד פסק הדין פוסק למערערת הוצאות משפט בסך 15,000 ₪.