ע"ר 11820-01-24

תקציר

בית המשפט בחן את כתבי הטענות והראיות של הצדדים המעורבים, כמו גם חומרים רלוונטיים הן מבית המשפט המחוזי והן מתיקי הרשם, ובסופו של דבר החליט לדחות את הערעור בשל אי עמידה במועד האחרון להגשה. הערר היה אמור להיות מוגש עד ליום 20.9.2023, בהתאם לתקנות המחייבות הגשה תוך חמישה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. עם זאת, המערערת הגישה את הבקשה ביום 28.11.2023. על אף שהמערערת ציינה תקנות לשעת חירום וטעות משרדית לעיכוב, בית המשפט לא מצא בהן די כדי להצדיק הארכה, שכן התקנות החלו לאחר המועד המקורי להגשה וטעויות המשרד אינן מוכרות כ"טעמים מיוחדים". המערערת לא הציגה ראיות מספקות, כגון תצהיר של העובדת שלכאורה לא הודיעה לבא כוחה על ההחלטה, אשר יכול לתמוך בתביעתה בנסיבות מיוחדות. בנוסף, הימנעותה של המערערת מלציין מתי נודע לבא כוחה על ההחלטה החלישה עוד יותר את טענותיה. בית המשפט ציין, כי גם אם נשקלו תקנות שעת חירום, עדיין איחר המערער באיחור משמעותי. מאחר שלא הוצגה סיבה מהותית לדחייה, ובהינתן שפוטנציאל ההצלחה של הערעור אינו חזק דיו כדי להצדיק הארכה, לא מצא בית המשפט עילה להארכת המועד. יתר על כן, סיכויי הערעור לא היו מספיקים כדי לגבור על המחדל הפרוצדורלי, שכן בית המשפט כבר ביסס את דחייתו את טענות המערער בדבר חוות דעת מומחה בהליכים קודמים. משכך, נדחה הערעור, והמערער חויב בהוצאות המשפט של המשיב בסך 4,000 ₪ בתוך שלושים יום.