ת"ק 52032-06-20

תקציר

התובע, בעל דירה, תבע את הנתבעים, חברת ביטוח ובעל דירה סמוכה, בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מפיצוץ בצינור שהציף את דירתו השכורה. התובע טען כי חברת הביטוח אחראית לפצות אותו על הנזק לדירתו ולתכולתה, ואילו הבעלים הסמוך אחראי לתיקון הנזילה. למרות שלא הייתה מחלוקת על החבות, הנתבעים חלקו על גובה הנזק הנתבע על ידי התובע. בית המשפט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת גובה הנזק לו טען. לגופו של עניין, הוא לא סיפק הוכחה לכך ששילם עבור התכולה הפגומה של הדירה, ואף לא סיפק ראיות משכנעות לעלויות תיקון הקירות ונזקי העובש. יתר על כן, הימנעותו של התובע מתיקון מיידי של הדליפה ואי יכולתו לתעד את הנזק תרמו להגדלת הנזק. בית המשפט גם פקפק בטענת התובע כי הדירה אינה ראויה למגורים עקב האירוע, וציין כי השוכר המשיך להתגורר בדירה במשך מספר חודשים לאחר מכן. למרות שהתובע לא הצליח להוכיח את מלוא היקף נזקיו, בית המשפט הכיר בכך שנגרם לו נזק מסוים ופסק לו 2,000 ₪ כפיצוי בגין אובדן שכר דירה וארנונה, בנוסף ל-1,000 ₪ שכבר שולמו על ידי חברת הביטוח. סכום זה התבסס על דמי השכירות הסבירים לחודש אחד והארנונה המתאימה, יחד עם התאמת ריבית ואינפלציה מיום הגשת התביעה. הנתבעים חויבו לשלם סכום זה בתוך 30 יום, בצירוף 500 שקלים הוצאות משפט. לתובע ניתנה רשות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.