ת"א 68802-05-18

תקציר

התובע, עובד, הגיש תביעה נגד מעסיקו ותבע פיצויים בגין פגיעות שנגרמו לו בעבודה. בקביעה הראשונית של המוסד לביטוח לאומי לא נמצאה עדות לתאונת עבודה בשל פער הזמנים בין האירוע לבין הטיפול הרפואי של התובע. עם זאת, במהלך ההליך בבית המשפט הפך המוסד לביטוח לאומי את החלטתו והכיר בפגיעה כתאונת עבודה. התובע, ששפת האם שלו היא רוסית, מסר תצהיר מתורגם המתאר את האירוע. על פי עדויות התובע ועמיתו, הפציעה אירעה בעת ניסיון ליישר קשת בתוך משאית במהלך תיקון. היו כמה סתירות בתיאורי האירוע, אך כולן התרחשו במסגרת הפעולות שבוצעו במסגרייה. בית המשפט מצא את המעסיק התרשל בכך שלא סיפק הדרכות בטיחות ולא הציע את הסיוע הדרוש במהלך פעולת ההרמה. בנוסף, רשלנות המעסיק יוחסה לכך שלא העיד על נוכחותו של עובד נוסף שיכול היה לסתור את גרסת התובע לאירועים. בית המשפט בחר להאמין לגרסת התובע לאירועים. מאחר שהמעסיק לא נקט זהירות סבירה, הוא נמצא אחראי. בית המשפט דן גם בהיבטים הרפואיים של המקרה וקבע את דרגת הנכות שנגרמה לו כתוצאה מהפגיעה. לתובע נפסקו 2,000 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר, 80,000 ₪ בגין הפסדי השתכרות עתידיים, 10,000 ₪ בגין הפסדי פנסיה, 32,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, 2,000 ₪ בגין הוצאות ו-5,000 ₪ בגין סיוע וסיעוד בעבר. לאחר ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי, סך הפיצויים שנפסקו לתובע עמד על 75,000 ₪. כמו כן, חויבו הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 17,550 ₪. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, והנתבעים היו אחראים לנזקי התובע.