עת"מ 25049-09-16

תקציר

העותרים ביקשו לבטל היתר בניה שניתן למשיבים לפרויקט בנייה במגרש סמוך, תוך התנגדות ספציפית לחניות המאושרות. בית המשפט מצא כי העותרים לא הוכיחו את אי-חוקיותו הנטענת של ההיתר, וטענתם כי הוא סותר היתר קודם שניתן להם אינה משכנעת, שכן היא התבססה על אימוץ סלקטיבי של הוראות ההיתר הקודם. כמו כן, העתירה נדחתה בשל השיהוי הבלתי סביר בהגשה, אשר גרם לפגיעה באינטרסים של המשיב השלישי. עוד קבע בית המשפט כי טענות העותרים בדבר אינטרס ההנאה מתאימות יותר לתביעה אזרחית, שכן הן נוגעות לשאלות קנייניות. העותרים גם לא עמדו בדרישת פרסום חריגה מתכנית בנייה מנחה, המנוגדת לעקרונות מינהליים של הגינות, הסתמכות ושקיפות. מטעמים אלה דחה השופט את העתירה והורה לעותרים לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.