חע"מ 329/09

תקציר

הנאשמים הואשמו בעבירה של שימוש מופרז ברכושם ללא היתר, בניגוד לחוק התכנון והבניה. בכתב האישום המקורי, שהוגש בשנת 2009, נטען גם כי הנאשם השתמש במבנה למגורים בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי בנוגע לנכס, אך טענה זו נדחתה על ידי התביעה בעקבות בקשת ההגנה לעכב את ההליכים. כתב האישום המתוקן מאוקטובר 2010, שהחליף את הטענה לשימוש מופרז בניגוד להסכם הקיבוצי, הוא נושא פסק הדין הנוכחי. השופט פותח בהכרזה על זיכוי הנאשם. השופט מסביר כי התביעה לא הצליחה להוכיח, ברמה הנדרשת, כי היתר הבנייה התקף אוסר על שימוש למגורים. ההיתר היחיד שהוצג על ידי התביעה, היתר 5449, לא כלל את יחידת המגורים של הנאשם למגורים, אך התביעה טענה כי היחידה כללה שני חלקים של ההיתר: מקלט וחדר אשפה. למרות שהשופט מכיר בכך שתיק הבנייה שבידי העירייה אינו שלם, הנתבע אינו יכול להציג כל ראיה להיתר נוסף שיאפשר להם להשתמש בנכס. השופטת מקבלת את טענת הנתבעים כי הם נקטו בכל האמצעים הסבירים כדי לקיים את החוק, לאחר שרכשו את הנכס בתום לב וערכו בדיקות שונות, לרבות מול העירייה, שאישרה בעל פה כי הנכס מיועד למגורים. השופט מקבל גם את טענת ההגנה להגנה מפני צדק, ומציין כי הנכס שימש למגורים במשך שנים רבות מבלי שהתביעה נקטה כל פעולה, וכי הרשעת הנאשם תהיה בלתי צודקת. כמו כן, השופט טוען כי המשך התביעה אינו עולה בקנה אחד עם המדיניות הכללית בנוגע להגשת כתבי אישום, כפי שהותוותה בהנחיית מנהל המחלקה לאכיפת חוק המקרקעין. השופט מגיע למסקנה כי בחינה מקיפה של מכלול הנסיבות מביאה לזיכויו של הנאשם.