רע"א 7273/09

תקציר

פסק הדין הנדון הוא פרי סכסוך משפטי מורכב בין בני זוג נשואים, המשיבים והמבקש, ממנו לוו סכום כסף ניכר. המשיבים לא פרעו את ההלוואה במועד, מה שהוביל את המבקש לפתוח בהליכי פינוי. המשיבים, מצידם, פנו לבית המשפט בבקשה למתן פסק דין הצהרתי לביטול הסכמי ההלוואה וההסדר, בצירוף צו מניעה קבוע שימנע את פינויים. לטענתם, המבקשת לא הסבירה כראוי את תנאי ההסכמים, בעיקר בכל הנוגע לריבית וויתור על דיור חלופי. נחשפו גם נכותה הנפשית של האישה וחוסר יכולתה לכאורה להבין את ההסכמים. בית משפט השלום נתן צו ארעי המונע את הפינוי, אך הטיל תנאי המחייב את המשיבים לשלם למבקש 150,000 ₪, בנוסף להפקדה קודמת בסך 20,000 ₪ וערבות צד ג' בסך 50,000 ₪. המשיבים ערערו על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אשר ביטל את תנאי התשלום והחליף אותו בדרישה מהאישה לחתום על ערבות עצמית בלתי מוגבלת. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, אשר נדחה. השופט קבע כי מקרה זה מהווה ערעור שני, או "גלגול שלישי" של הסכסוך, והדגיש כי בקשות כאלה נענות רק בנסיבות חריגות, כגון עניינים חוקתיים או בעלי משמעות משפטית. מכיוון שמקרה זה לא נפל לקטגוריות אלה, דחייה פשוטה של הבקשה הייתה ראויה. יתר על כן, פסק הדין נשוא הערעור נגע לצו מניעה זמני, שערכאות הערעור מהססות לבטלו. לאחר שבחן את הדברים לגופה, הסכים השופט עם החלטת בית המשפט המחוזי, תוך הכרה בגישתו המאוזנת ביחס לזכות ההחזר של המבקש ולזכות המשיבים לגישה לצדק. השופטת הכירה גם בטיעונים המשפטיים שהציגו המשיבים, אשר עשויים להשפיע על תוצאת ההליך העיקרי, והתייחסה לטענות המבקש בדבר התנהלותם הנגועה לכאורה של המשיבים. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי אין עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובקשת רשות הערעור נדחתה.