עמ"ש 44902-10-10

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על אבהותו של קטין והאם על בית המשפט להתערב כדי לברר את זהות האב. בית משפט קמא קבע כי בירור זהות האב אינו לטובת הקטין ודחה את התביעה. על החלטה זו הוגש ערעור. לאחר בחינה מעמיקה של חומר הראיות ושקילת ההשפעה על הקטין, הסכים ערכאת הערעור עם החלטת בית משפט קמא ודחה את הערעור. השיקול המרכזי היה טובת הקטין, שגברה על זכויות האבות הפוטנציאליים והצורך להגן על הקטין מפני פגיעה, לרבות הפגיעה בהיותו מתויג כממזר על פי ההלכה. בית המשפט התייחס גם למגבלות על סמכויותיו בעקבות תיקון לחוק מידע גנטי והגיע למסקנה כי אינו יכול להורות על בדיקת רקמות ללא אישור נשיא בית הדין הרבני. השופטים דחו פה אחד את הערעור, הסכימו כי החלטת בית המשפט קמא הייתה נכונה, והרחיבו את הצורך לבחון כל מקרה לגופו תוך מתן עדיפות לאינטרסים של הקטין הספציפי.