ת"א 37551-11-20

תקציר

הנתבעים הואשמו בכך שמכרו לתובעת דירה פגומה, אשר סבלה מליקויי בניה שונים, לרבות ליקויי איטום שגרמו לרטיבות. הנתבעים ניסו לתקן את הליקויים אך ללא הצלחה. בית המשפט דחה את טענת הנתבעים בדבר שיהוי בהגשת התביעה, וכן את טענתם כי התביעה הוגשה שלא במסגרת תקופת הבדק והאחריות, וקבע כי הוראות חוק המכר (דירות) אינן חלות במקרה זה. השופטת קיבלה את חוות דעת המומחה שהגישה התובעת בנוגע לעלות תיקון הליקויים, שהסתכמה ב-49,140 ₪, וקבעה כי הנתבעים אחראים לתשלום סכום זה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. השופט פסק גם לטובת תביעת התובעת לירידת ערך הדירה, העריך את הירידה ב-5% או 110,000 שקל, ופסק לה פיצוי בסך 128,292 שקל. השופט דחה את בקשת הנתבעים לבצע תיקונים נוספים, בהתחשב בהזדמנויות העבר שלהם לעשות זאת ובחוסר האמון בין הצדדים. במקום זאת, נפסק לתובע פיצוי ללא כל הפחתה. כמו כן פסק בית המשפט לתובע 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה עקב הפגמים, ובפרט בעיות רטיבות חוזרות ונשנות. באשר להוצאות המשפט, נפסקו לתובעת שני שלישים משכר טרחת תביעתה, מחצית משכר טרחת המומחה בן עזרא, מלוא שכר טרחת השמאי סידאווי, חלקה בשכר טרחת המומחה דובדבני ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪. בנוסף, הנתבעים 4 ו-5, אשר נגררו להליך בשל עבודתם הרשלנית, היו זכאים לקבל החזר הוצאותיהם מהנתבעים האחרים. לבסוף הורה השופט לנתבעים 1 עד 3 לשלם לתובע סך של 204,424 ₪, כולל הוצאות תיקון ליקויים, ירידת ערך, עוגמת נפש והוצאות משפט. הנתבעים 4 ו-5 נדרשו לאפשר בדיקות ותיקונים בדירתם במידת הצורך ונפסקו להם הוצאות בסך 5,000 ₪ מיתר הנתבעים. פסקי הדין היו אמורים להינתן בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.