עמ"ש 7011-08-13

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בסכסוך הורי על תשלום מזונות במקרה בו האם, המערערת, היא נכה ומקבלת הטבות מהמדינה, לרבות קצבת תלויים לילדיה. האב, המשיב, חויב על ידי בית משפט קמא לשלם מזונות ילדים, אך שופט הערעור פסק לטובת האם וביטל את החיוב. החלטת השופטת התבססה על מספר נקודות מרכזיות: ראשית, חובתם המוחלטת של שני ההורים לדאוג לצרכיהם ההכרחיים של ילדיהם הקטינים, כאשר חובת האם היא צדקה ותלויה ביכולתה הכלכלית. שנית, אופי קצבת התלויים, שנועדה לכסות את צרכי הילדים בעודם במשמורת ההורה הנכה, במקרה זה האם. מאחר שנמצא כי הכנסותיה של האם מקצבאות, לרבות קצבת התלויים, כיסו בקושי את צרכיה שלה ושל הילדים במהלך שהותם עמה, הגיעה השופטת למסקנה כי אין לה יכולת כלכלית לשלם מזונות. בנוסף, השופטת חלקה על תפיסתו של בית משפט קמא כי על האם להשתמש בהכנסות ממכירת דירה משותפת למזונות ילדים, וקבעה כי סכום זה ישמש למגוריה. לבסוף, הסכימה השופטת עם החלטתו של בית משפט קמא שלא להטיל על המערער הוצאות חריגות. בעקבות זאת התקבל הערעור באופן חלקי, וחובת המזונות של האם בוטלה. שני הצדדים נשאו בעלויות שלהם.