ע"ע 50946-11-19

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על סמך הטיעונים שהציגו הצדדים. ראשית, המשיב לא חלק על קביעת בית הדין האזורי כי התקיימו יחסי עבודה בין המערערת לבין עצמם, ועל כן היבט זה לא יטופל. נקודת המוצא לדיון היא הכרה ביחסי עבודה בתקופת ההתקשרות הרלוונטית. פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר יישם את השיטה החישובית כפי שהותוותה בפרשת אמיר לצורך קביעת זכויותיו של המערער, מתקבל אף הוא. אשר לזכאותה של המערערת לפיצוי כספי, מסכים בית המשפט עם הערכת בית הדין האזורי כי התמורה החוזית ששולמה למערערת עלתה באופן משמעותי על עלות העסקת עובד שכיר. ערעורו של המערער, שהתמקד בערעור על קביעה זו, מבוסס על תשתית עובדתית שונה ומבקש לסתור את ממצאי בית המשפט המחוזי באשר להיקף עבודתם. בית המשפט מסרב להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, שהתבססו על עדויות וראיות רבות. כמו כן, בית המשפט תומך בהחלטת בית המשפט המחוזי להחריג מסמכים נוספים שהגיש המערער בשלב מאוחר של ההליך. בית המשפט בחן את טענותיה העיקריות של המערערות המערערות על ההשוואה בין עבודתם לזו של רכיב שכיר ומוצא אותן בלתי משכנעות. הקביעה כי לא היה הבדל מהותי בשעות העבודה מתבססת על מכלול הראיות שהוצגו. בית המשפט מסכים עם דחייתו של בית המשפט המחוזי את טענת המערערים בדבר היקף עבודתם והיעדר ראיות לתמיכה בטענותיהם. נטל ההוכחה לקבוע את היקף העבודה מוטל על המערערים, וגרסתם לגבי שעות העבודה הופרכה על ידי בית המשפט. בית המשפט שקל גם את זכאותה של המערערת לפיצוי לא ממוני ואת שיקולי ההרתעה העומדים מאחוריו. בעוד שהמערערת אכן נשללה מזכויות לא ממוניות מסוימות כעובדת, בית המשפט נתקל בקשיים בפסיקת פיצוי כזה בשל נסיבותיו הספציפיות של המקרה. סיווגה של המערערת כקבלן עצמאי על ידי המשיב קיבל לגיטימציה בפסק דינו של בית הדין האזורי בעניין שפירא, אשר מצא נסיבות העסקה דומות. בנוסף, אופי עסקיה של המשיבה והיעדר יחסי עבודה מאורגנים עמדו כנגד פסיקת פיצוי לא ממוני. הנסיבות הסובבות את סיום העסקתה של המערערת, לרבות שימוע וחומרת הסיום החוזי, מצדיקות אף הן את אי תשלום הפיצוי הלא ממוני. בית המשפט מתייחס גם לטענת המשיב כי למערערת הייתה אפשרות להיות מועסקת כשכירה אך בחרה להישאר עצמאית, אולם פרטי הצעה זו לא היו קונקרטיים דיים כדי להשפיע על ההחלטה. יש לבחון כל מקרה לגופו, ובמקרה זה, עבירת המשמעת וסיום ההתקשרות לאחר מכן מצדיקים אי תשלום פיצוי לא ממוני. לסיכום, בית המשפט מחליט לדחות את הערעור ואינו פוסק הוצאות נוספות למערערת, בהתחשב בהוצאות הקודמות שהורה עליהן בית הדין האזורי. פסק דין זה הוא סופי ולא ניתן לערער עליו עוד.