ע"א 6554/20

תקציר

במקרה שנדון בפני השופט י' עמית, נדחה הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, שדחה תביעת פיצויים של יורשיהם של גאבר ומרים חורי. המערערים תבעו פיצוי בגין שתי חלקות בנצרת שנרשמו כנכסי נפקדים ולאחר מכן הופקעו. בית המשפט המחוזי קבע כי הסמכות לדון בתביעות מסוג זה נתונה לבית המשפט העליון ולא לבית משפט אזרחי, וכי התביעות חסומות הן בשל היעדר סמכות והן בשל התיישנות. בית המשפט התייחס לפרשת תומא ולפסק דין ארידור, והסביר כי תקופת ההתיישנות חלה על התביעות, שכן הן נעשו זמן רב לאחר ההפקעה. טענת המערערים בדבר פרשנות ועיתוי החוק נדחתה, כשהיא נתמכת בפסקי דין קודמים כגון פרשות תומא ואבו ראס. השופט עמית הוסיף והדגיש כי בקשות המערערים לפיצויים לא היו במועד ומבחינה שיפוטית, והבהיר כי לא נמצאו ראיות המצביעות על הסכמה לשחרור פיצויים. בנוסף, בשל אפשרויות התדיינות משפטית, הליכים מועילים מסוימים אינם חלים. עמדת המדינה – לפיה המערערים לא הוכיחו את זכויותיהם בירושה – צוינה, אך בית המשפט מצא כי אין צורך להכריע בכך. משכך, הערעור נדחה על הסף, והמערערים חויבו בהוצאות המשפט של המשיבים.