ה"פ 23348-04-16

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה נסובה סביב השאלה האם הדיירים ביטלו כדין את ההסכם עם החברה בדבר היתר בנייה לפרויקט או שמא צודקת החברה בקביעתה כי הביטול בוצע שלא כדין. ההסכם קבע כי אם היתר הבנייה לא יינתן בתוך 24 חודשים, כל אחד מהצדדים יוכל לבטל בהודעה בכתב. תקופה זו תוקנה מאוחר יותר כדי להתחשב בזמן נוסף. לטענת החברה, התרעת הביטול והביטול עצמו נשלחו בטרם עת, שכן המועד שהוארך טרם חלף. עם זאת, בית המשפט קובע כי החברה לא הביאה ראיות מספיקות כדי להוכיח כי העיכוב בקבלת היתר הבנייה נבע מנסיבות שאינן בשליטתה, אשר היו מאריכות את המועד. כמו כן, התנהגות שיתופית של הדיירים טרם הביטול לא היוותה מחילה בגין הפרת ההסכם על ידי החברה או ויתור על הזכות לבטלו; זכותם של השוכרים לשלוח מכתב התראה ולאחר מכן לבטל את ההסכם. טענת החברה כי מכתב הביטול ציין סיבה שגויה - תוך ציון ההסכם הראשוני ולא התוספת - מופרכת שכן הנספח מתקן את ההסכם, ושניהם קשורים זה בזה באופן מהותי. בנוסף, הארכה בת 30 הימים שניתנה על ידי השוכרים לחברה לתיקון המצב הייתה סבירה, והחברה לא הוכיחה די הצורך כי ההארכה לא הייתה מספקת. ככלל, בית המשפט קובע כי ביטול ההסכם על ידי השוכרים היה כדין, ודוחה את טענת החברה. החברה חויבה בהוצאות משפטיות של השוכרים, בסך של כ-35 אלף שקל.