ת"פ 1131/00

תקציר

נגד הנאשמים הוגשו כתבי אישום בגין עבירות על חוק ההגבלים העסקיים וערערו על סמכותה של פרקליטות המדינה לייצג את התביעה, בטענה כי הדבר נוגד את זכותם להליך הוגן. ההגנה טענה כי הזהות המוסדית של הגוף החוקר והגוף המגיש כתב אישום פוגעת בזכותם למשפט הוגן, שכן לדעתם צריכה להיות הפרדה מוחלטת בין שני הגופים. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי אין זהות אישית בין החוקר לפרקליט הנאשם, שכן הם עבדו במחלקות נפרדות. עוד ציין בית המשפט כי הזכות להליך הוגן אינה מחייבת בהכרח הפרדה מוסדית מוחלטת וכי תפיסה כזו לא עוגנה בספרות המשפטית או בפסיקה. כמו כן, החקיקה הישראלית מכירה בריכוז סמכויות חקירה ותביעה בגופים מסוימים. מאחר שלא נמצאו ראיות לעיוות דין, ובהתחשב באופיים המיוחד של דיני ההגבלים העסקיים, קבע בית המשפט כי שיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה סביר. לפיכך, כתב האישום נמחק, אך חלק מהנאשמים נמחקו מהאישומים בהם לא היו מעורבים ישירות.