ע"א 7853/02

תקציר

במקרה דנן, הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה את בקשתו של המערער, דוידי, למתן פסק דין הצהרתי לביטול ריבית ההטבה שנרשמה בגין חלקה 143 מעל חלקה 144. דוידי טען כי ההטבה ניתנה רק לחברת מצפה ולא ספציפית לחלקה 143. הליך הבוררות המקורי, שבו היו מעורבים דוידי ואחרים, אישר מעבר לטובת חלקה 143, שהיה אמור להירשם בטאבו. למרות התנגדותו של דוידי, פסק הבוררות ואישורי בית המשפט שבאו בעקבותיו עמדו בעינם, ואישרו את הזכות בהליכים משפטיים הן בבית המשפט המחוזי והן בבית משפט השלום. בית המשפט המחוזי מצא כי טענותיו של דוידי בדבר הבחנה בין נהנים אינן משכנעות, וציין כי ההסכמים משתמעים מתועלת לחלקה 143. יתר על כן, הימנעותו של דוידי מלתקן בקשות משפטיות קודמות במשך ארבע שנים לאחר רישום ריבית הגמלה הצביעה על שיהוי בלתי סביר, הפוגע בשימושים של מצפה וחלקה 143. בסופו של דבר אישר בית המשפט כי ריבית ההטבה נרשמה כדין לחלקה 143 ואישר את תוקפה. השיהוי בערעור על אינטרס זה, למרות הודעה מוקדמת והליכים משפטיים רבים, לצד ייצוגים משפטיים קודמים שהכירו בתכלית המסלול, הביאו לדחיית ערעורו של דוידי. בית המשפט קבע כי אין עילה לבחינה מחודשת של עניין שכבר הוסדר, ודחה את הערעור בהוצאות שנפסקו למשיבים.