עת"מ 16111-05-09

תקציר

העותר הגיש עתירה מנהלית לביטול הפקעת חלקת קרקע בחדרה, המיועדת למבני ציבור, לביטול הערות אזהרה ולהשבת הבעלות והחזקה בחלקה לידי העותר. המשיבים הם הוועדה המקומית לתכנון ובניה, העירייה והוועדה המחוזית לתכנון ובניה. בעתירה נטען כי המשיבים עיכבו באופן בלתי סביר את מימוש מטרת ההפקעה במשך למעלה מ-23 שנים, תוך גרימת נזק לעותר, וכי לא היה צורך ציבורי בהפקעה. המשיבים טענו כי קיים צורך ציבורי בהפקעה וכי ננקטו צעדים קונקרטיים לשימוש במגרש להקמת חניון לכלי רכב כבדים לצד שטחים מוגנים. עוד טענו כי העותר היה מודע להפקעה בעת רכישת החלקה וכי הנזק לאינטרס הציבורי עולה על הנזק שייגרם לעותר אם ההפקעה לא תבוטל. בית המשפט מצא כי המשיבים נקטו צעדים להגשמת המטרה הציבורית של ההפקעה וכי העותר לא הוכיח נזק ממשי. בית המשפט קבע, כי האינטרס הציבורי בהחזקת ההפקעה גובר על האינטרס של העותר, מה גם שהעותר לא היה הבעלים של הקרקע בעת ההפקעה. בית המשפט הדגיש כי השיהוי של המשיבים במענה לפניות העותר לא היה תקין אך לא הורה על הוצאות, וכל צד היה צריך לשאת בהוצאותיו. בסופו של דבר דחה בית המשפט את העתירה.