סע"ש 50908-05-13

תקציר

התובע, שכיר, עבד אצל הנתבעות - שלוש חברות ואדם פרטי - במשך ארבע שנים. התובע טען כי הנתבעים לא פיצו אותו כראוי עבור עבודתו והגישו תביעות שונות לתשלומים בהתאם לחוקי העבודה בישראל. בית המשפט קיבל חלק מטענות התובע. נמצא כי הנתבע היחיד, שבית הדין הכיר בו כמעסיקו של התובע למרות טענותיו אחרת, לא הקפיד על חוקי המדינה בנוגע לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשות, דמי חגים, הפרשות לפנסיה והוצאות נסיעה. הנתבע חויב לפצות את התובע בהתאם, בצירוף סכום נוסף לפי חוק הגנת השכר בגין אי המצאת תלושי שכר נאותים לתובע. מנגד, בית הדין דחה את תביעת התובע לתשלום שעות נוספות, וקבע כי מתלושי השכר שהוצגו עולה כי התובע קיבל פיצוי בגין עבודה בשעות נוספות לאורך כל תקופת עבודתו. בנוסף, קבע בית הדין כי הנתבעת השנייה, שהוכרה כמעסיקה לתקופה קצרה, תישא באחריות משותפת עם הנתבעת הנפרדת לחלק מהתשלומים המגיעים לתובע במסגרת פרק הזמן של יחסי העבודה ביניהם. הנתבע היחיד חויב לבצע את כל התשלומים תוך 30 יום מיום הצגת פסק הדין, ואילו לנתבע השני ניתנה מסגרת זמן זהה לתשלום חלקו. כמו כן חויבו הנתבעים בהוצאות המשפט של התובעת, בסך 10,000 ₪, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.