ע"פ 3141/08

תקציר

במקרה דנן של משיב המואשם בסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, העובדות חושפות מרדף משטרתי מהיר בעקבות נהיגתו הפזיזה של המשיב באור אדום וסיכן משתמשי דרך אחרים. לאחר שהורשע לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, גזר הדין הראשוני כלל שנת מאסר וחצי, שנתיים מאסר על תנאי ושלוש שנות פסילת רישיון נהיגה לאחר שחרורו. במהלך הערעור טענה המדינה להחמרת העונש, תוך הדגשת חומרתן והשלכותיהן הקטלניות האפשריות, והמליצה על 30 חודשי מאסר. עם זאת, השופט ח' מלצר והשופט ש' ג'ובראן, בהתייחסם לגילו הצעיר של המשיב, עברו הנקי, נסיבותיו האישיות הקשות והשפעת המאסר, העדיפו להותיר על כנו את העונש המקורי. הם השוו בין מקרים דומים והצביעו על צורך בגזר דין פרטני, הכירו בחומרת העבירה אך הדגישו כי בתי משפט לערעורים לא צריכים לבטל בקלות החלטות של ערכאות נמוכות יותר, אלא אם כן יש פיקוח ברור. לפיכך, ברוב קולות נדחתה העתירה להחמרת העונש, תוך הדגשת הצורך לאזן בין הרתעה לבין התחשבות בגורמים מקלים אישיים.