בש"פ 3377/10

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת הנאשם לגישה לכל חומרי החקירה שבידי התביעה. בעוד שלנאשם יש זכות לעיין בחומרים כאלה לפי סעיף 74(א) של ה-CPC, שהוא הרחבה של זכותו לחירות ולהליך הוגן, זכות זו אינה מוחלטת. המבחן לקביעה האם יש לנאשם גישה לחומרים אלה מתבסס על הרלוונטיות שלהם לאישומים העומדים בפניו. במקרה זה, נראה כי רבים מהחומרים המבוקשים על ידי ההגנה הם ניסיון לערוך מסע דיג למציאת ראיות שעשויות לסייע להגנתו של מרשו, ללא כל בסיס ממשי להאמין כי ראיות כאלה קיימות. פסק הדין מדגיש כי בקשות ההגנה חסרות לעתים קרובות ספציפיות ואינן מסבירות מדוע לדעתם החומרים המבוקשים יסייעו לעניינם. כך למשל, ההגנה ביקשה מידע מודיעיני ורשימה של פעולות מעקב טכניות, שבית המשפט ראה בהן ניסיון ספקולטיבי לבחון ראיות לא רלוונטיות. פסק הדין מדגיש כי בית המשפט לא יאפשר מסעות דיג כאלה וכי על ההגנה לספק בסיס אמיתי לבקשותיהם. עם זאת, פסק הדין מכיר בכך שהנאשם זכאי לעיין בחומרים מסוימים, כגון רשימת חומרי החקירה הקשורים לעניינו, וחומרים הקשורים לתלונות קודמות של עובדי המועצה. באשר ליתר הבקשות, מצא בית המשפט כי הן חורגות מתחומו של סעיף 74 לתקשי"ר, והציע לנתבע דרכים חלופיות לפעול בהן, כגון סעיף 108 לתקשי"ר או חוק חופש המידע. פסק הדין מסתיים בדחיית הערעור, בהתחשב בכך שהנאשם לא הצליח להציג נימוק משכנע לבקשותיהם.