בש"פ 5191/23

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת. בקשה זו באה בעקבות שורה של פסקי דין הנוגעים לתנאי מעצרו של המבקש בעקבות הרשעתו במעשה מגונה והטרדה מינית בקטין. המבקש ביקש תחילה דחייה של 30 יום בעונש המאסר. עם זאת, המדינה הגישה בקשה דחופה להארכת תנאי המעצר המגבילים של המבקש. החלטה זו ניתנה על ידי בית משפט השלום, אך המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט השלום, אשר נדחתה. ערעורו הבא של המבקש לבית המשפט העליון, בדמות בקשת רשות ערעור, הוא מה שפסק דין זה מבקש לפסוק לגביו. השופט, א' לינדנשטראוס, מחליט כי הבקשה אינה מצדיקה יחס חריג ולכן נדחית. החלטה זו מבוססת על ההבנה כי הבקשה אינה מעוררת כל שאלה עקרונית וכי זכויותיו של המבקש לא נפגעו באופן בלתי מידתי.