ע"א 361/83

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור ולערעור שכנגד על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתביעת פיצויים בעקבות הפקעת מקרקעין המוחזקים על ידי המשיב (המערער שכנגד), בעל נגריה, לצרכי ציבור. בית המשפט העליון דחה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד. בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי לפסוק למשיב 330,933.75 ₪ כפיצוי בגין ההפקעה, לרבות הפרשי ריבית והצמדה, וכן סכומים נוספים בגין הוצאות העתקה והוצאות התאמת מכונה. בית המשפט קבע כי התנאי לפינוי אדם מרכושו הוא שיש לספק חלופה, בין אם בדמות דיור ובין אם בפיצוי כספי לרכישת דיור חלופי. מאחר שהרשויות לא הציעו למשיב אלטרנטיבה, הן לא יכלו להפעיל סעיף משפטי שימנע ממנו הבדלי זיקה ואינטרסים. בית המשפט אף קבע כי גודל השטח המופקע הוא 450 מ"ר, ודחה את טענת המשיב כי הוא צריך להיות 900 מ"ר. בית המשפט קבע כי למשיב אין זכות לפיצוי בגין שטחים שכבש ללא אישור. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי אין להתחשב בנזק עתידי פוטנציאלי לאספקת המים בקיוסקים הסמוכים של המשיב עקב ההפקעה בעת קביעת הפיצויים, וכן אין להתחשב בהפסדים הנטענים מעבודות בניין והשבתת עובדים, שכן בית המשפט לא מצא אותם אמינים. הפיצויים שנפסקו בגין ההפקעה נחשבו כמספיקים למשיב לרכישת דיור חלופי, ולא נדרשו כספי מפתח נוספים. הן המערער והן המשיב חויבו לשלם לקופת האוצר 1,000 ₪ כל אחד.