ע"פ 71986/05

תקציר

פסק הדין נשוא הערעור מתייחס לנהג אוטובוס שתקף מינית נוסעת בעלת מוגבלות נפשית קלה. המערער הסיע תלמידים בעלי צרכים מיוחדים, לרבות המתלוננת בת ה-18, שסבלה מנכות ניכרת. בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2003 התקיימו מספר מפגשים מיניים בין המערער למתלוננת, לרבות חדירה שלא בהסכמה. המערער הטעה את המתלוננת באשר לגילו ולמצבו המשפחתי, תוך ניצול מצוקתה הנפשית וניצול מצבה. בית משפט קמא מצא את עדותה של המתלוננת אמינה והרשיע את המערער בביצוע מעשה מגונה ללא הסכמה. ההגנה טענה כי כתב האישום היה צריך להיות מוגש לבית המשפט המחוזי, כי הסכמת המתלוננת עיקדה את הכרעת הדין, וכי המערערת לא הייתה מודעת למצבה. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה טענות אלה, לא מצאה חוסר סמכות והסכימה עם הערכת המהימנות של בית משפט קמא. הם הגיעו למסקנה כי המערער ידע על מוגבלותה של המתלוננת וניצל אותה, ולכן הסכמתה אינה תקפה. בנוסף, אישרה ערכאת הערעור את ההרשעה אך הפחיתה את העונש לשלוש וחצי שנות מאסר, בהתחשב בנסיבותיו של המערער. גזר הדין, אם כן, הוא אישור להרשעה, עם הקלה קלה בעונש.