ע"פ 880/85

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה שבו אוטובוס סטה ממסלולו המורשה, וכתוצאה מכך נוסע לא יכול היה לצאת בתחנה המיועדת. המשיבה, חברת האוטובוסים, הואשמה בהפרת תקנות התעבורה והפיקוח. בעוד שהערכאה הנמוכה יותר זיכתה את המשיב מכל אשמה, המדינה ערערה, מה שהוביל להרשעה חלקית בבית המשפט המחוזי. לאחר מכן ערערה המדינה לבית המשפט העליון, וביקשה לבטל את הזיכוי בנימוק שהמשיב נשא באחריות ישירה למעשיו של הנהג, ולכן אינו יכול לטעון להגנות שמקנה חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים. פסיקת בית המשפט העליון אישרה את הזיכוי. היא פירשה את הסעיפים הרלוונטיים בצו הפיקוח ובתקנות התעבורה כמטילים חובות ישירות הן על מפעיל השירות והן על הנהג. עם זאת, בית המשפט קבע כי סעיף 39ב לחוק הפיקוח חל לא רק על אחריות שילוחית אלא גם על מצבים בהם מוטלת אחריות ישירה על המעביד בגין מעשיו של עובד. סעיף זה מספק למעסיקים את הגנת "בדיקת נאותות", שהמשיבה הוכיחה בהצלחה. מרבית העבירות לפי חוק הפיקוח מבוססות על אחריות מוחלטת, שמטרתה להבטיח את שלום הציבור. סעיף 39ב מציע פתרון הוגן על ידי העברת נטל ההוכחה לנתבע להוכיח את הפעלת בדיקת הנאותות. במקרה זה, מאחר שהמשיב כבר ביסס הגנה זו, נותר הזיכוי מאשמת הפרת צו הפיקוח. השופט גולדברג, יחד עם השופטים מ' אלון ומ' בייסקי, הסכימו עם פסק הדין.