ת"א 59134-11-23

תקציר

פסק הדין דן ברקע הנורמטיבי של מינוי בורר על ידי בית המשפט, תוך פירוט התנאים לכך, הכוללים את קיומו של הסכם בוררות ואת הסכם הבוררות החל על הסכסוך הנדון. פרשנותה של תניית בוררות כפופה לכללי הפרשנות שבדיני החוזים. לבית המשפט שיקול דעת למנות בורר גם אם צד שלישי אמור לעשות זאת, והוא מתערב רק כאשר המנגנון המוסכם נכשל. בהתייחס למקרה הספציפי, אין לקבל את טענת המשיב כי התביעה שאליה התכוון המבקש להגיש אינה נופלת בגדר תניית הבוררות. התביעה נסובה סביב סכסוך הקשור לביצוע הסכם הרכישה ולכן היא מכוסה על ידי לשונה הרחבה של תניית הבוררות. טענות המשיב בדבר מנגנון המינוי והגישור כתנאי סף לבוררות נדחות אף הן. על המבקש לפנות לראש לשכת עורכי הדין בבקשה למנות בורר, כפי שנקבע בהסכם הרכישה, ולא לפנות לבית המשפט. הסיבה לכך היא שהמנגנון המוסכם אינו "בלתי ניתן להפעלה", וגישור אינו תנאי מוקדם לבוררות במקרה זה. למרות שתביעתו של המבקש נופלת בגדר סעיף הבוררות, הבקשה למינוי בורר נדחית מאחר ועל המבקש לפנות תחילה לראש לשכת עורכי הדין. כל צד אחראי לעלויות שלו, והתיק נסגר. החלטה זו מתקבלת בהעדר הצדדים.