בג"צ 1477/96

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהגיש לבג"ץ בעל מפעל טקסטיל, שביקש סיוע מהקרן להיערכות לחשיפה ("הקרן") שהקים משרד התעשייה והמסחר. מטרת הקרן הייתה לסייע למפעלי תעשייה ישראליים שנפגעו מהחלטת הממשלה לחשוף את המשק ליבוא מתחרה. העותרת טענה כי לא הייתה מודעת לקיומה של הקרן ולכן לא פנתה לקבלת סיוע עד שנת 1995, אז נדחתה בקשתה משום שהוגשה מחוץ לתקופת הזכאות. העותרת טענה כי הוראות הקרן לא פורסמו באופן סביר, כנדרש במשפט המנהלי, ולכן לא הייתה מודעת להן. בית המשפט העליון בחן את חובת הפרסום של הנחיות פנימיות וקבע כי יש לעשות זאת בסבירות, באופן המותאם לנסיבות. בית המשפט מצא כי המשיבים פרסמו באופן סביר את אמות המידה של הקרן בכך ששלחו אותם לשני ארגונים תעשייתיים, שהעותר היה חבר בהם, ואשר התחייבו להפיץ את המידע לחבריהם. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי גם אם נפלו ליקויים בפרסום תיקון הקריטריונים, הארכת תקופת הזכאות, אין בכך כדי להצדיק קבלת העתירה, שכן השקעותיה של העותרת קדמו לתקופה המתוקנת. לבסוף, ציין בית המשפט כי לעותרת לא נגרם כל נזק מאי פרסום התיקון הנטען ועל כן דחה את העתירה, תוך חיוב העותר בתשלום שכר טרחת עורך הדין של המשיבים. השופטת גולדברג, השופטת זמיר והשופטת ביניש הסכימו עם פסק הדין.