ת"א 5399-10-19

תקציר

התובעים, בעלי חנות בטבריה, תבעו את הנתבע, בדרישה לפנותו מהחנות ולחייבו בדמי שימוש נאותים, לאחר מות אביו. אביו של הנתבע שכר את החנות והפעיל בה חנות בגדים במשך שנים רבות. נטען כי האב נטש את החנות עוד לפני מותו, וכי הנתבע, שניהל עבורו את החנות, לא רכש מעמד של דייר מוגן לאחר מות האב. בית המשפט קבע כי התובעים לא הוכיחו את נטישת האב את החנות. עם זאת, נמצא כי הנתבע לא עמד בתנאים להכרה כדייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר, שכן לא הוכיח כי המשיך לנהל את אותו עסק כמו אביו, דרישה להעברת מעמד הדייר המוגן. לפיכך חויבה הנתבעת לפנות את החנות ולשלם לתובעים סך של 170,000 ₪, המהווים דמי שימוש ראויים מיום הגשת התביעה ועד למועד פסק הדין, וכן 5,000 ₪ נוספים לחודש ממועד פסק הדין ועד לפינוי החנות בפועל. כמו כן חויב הנתבע לשלם לעורכי הדין של התובעים שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, בסך 37,000 ₪. הסכומים היו אמורים להיות משולמים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.