עת"מ 1094/07

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון התייחס לשתי עתירות מאוחדות שערערו על אישורה של תכנית מתאר מקומית מס' 5662 ("התכנית החדשה") בירושלים. העתירה הראשונה הוגשה על ידי תושבי רחוב נווה שאנן, שהתנגדו להגדלת מספר יחידות הדיור ומתן גישה לכלי רכב למתחם דרך הרחוב שלהם. העתירה השנייה הוגשה על ידי תושבי רחוב מיכאלסון, בהתנגדותם לשינוי אופי הרחוב והפיכתו לרחוב המשרת את המתחם. הטענות העיקריות היו כי מוסדות התכנון לא ניהלו הליך תקין ולא שקלו את כל העובדות והחלופות הרלוונטיות. בעניין רחוב נווה שאנן קבע בית המשפט כי רשויות התכנון העדיפו באופן בלתי סביר כביש גישה שפגע בתושבי הרחוב, אך ורק משום שהיה מזרז את אישור התוכנית, מבלי שרשויות התכנון עצמן פעלו במהירות. לפיכך ביטל בית המשפט את הוראת התכנית החדשה שקבעה גישה לכלי רכב למתחם מרחוב נווה שאנן, והורה על פתיחת הליך הפקעה לכביש גישה חלופי. אשר לרחוב מיכאלסון, קבע בית המשפט כי מוסדות התכנון לא בחנו כראוי את החלופה שהציעו העותרים לגישה למתחם מרחוב אחר, וביסס את דחייתם חלופה זו על תשתית עובדתית בלתי מספקת. בהתאם לכך, החזיר בית המשפט את התכנית לוועדה המחוזית על מנת שתבחן מחדש את הגישה החלופית מרחוב זה, על בסיס תשתית עובדתית כוללת ולאחר שמיעת הצדדים. בית המשפט התייחס גם לטענות נוספות שהעלו העותרים, ובהן מיקומו של חדר אשפה וגבולות התכנית, ודחה אותן. פסק הדין קיבל חלקית את העתירות, ביטל הוראות מסוימות בתכנית החדשה והחזיר אותה לוועדה המחוזית להמשך הליכים בהתאם לפסק הדין. המשיבים חויבו לשלם את הוצאות העותרים.