ת"א 24514-10-09

תקציר

השופטת, נועה גרוסמן, קבעה כי הנתבעים 1 ו-3 הוציאו דיבתו של התובע 1 ופגעו בפרטיותו, וחייבו אותם לשלם לתובע 1 פיצויים בסך 100,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 20,000 ₪. נמצא כי הנתבע 2 הוציא את דיבתם של התובעים, אך מאחר שהיה תאגיד, הוא לא היה זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק. הנתבע 1, שהיה המייסד והמנכ"ל של נתבע 2, טען כי יש לדחות את התביעה נגדו בשל חוסר סמכות, יריבות ועילה, אך השופט דחה טענות אלה. הוא גם לא הצליח לשכנע את בית המשפט כי הקשר שלו לנאשם 2 ולפרסומים המדוברים היה שקרי. לפיכך, תביעתו מחוסר יריבות ועילה נדחתה. הנתבעת 3 טענה כי כתב התביעה פוגע בזכותה לחיסיון, אך השופט פסק כנגדה וקבע כי היא ויתרה על זכותה לחיסיון בכך שפרסמה פרטים על הטיפול בה ובטיפול בילדיה באינטרנט ובמניפסטים.  השופט הסכים עם התביעה כי פרסומי הנתבעים באינטרנט, בלוגים ומניפסטים מהווים לשון הרע. עוד מצאה כי הנתבעים פרסמו את פרטי חייה הפרטיים של התובעת ופגעו בפרטיותה. השופטת בחנה את אחריותו של כל נתבע לפרסומים ומצאה את שני הנתבעים 1 ו-3 אחראים ללשון הרע ולפגיעה בפרטיות. הנתבעת 2, התנועה לעתיד הילדים, הורשעה אף היא בלשון הרע, אך מאחר שמדובר בתאגיד, לא ניתן לפצות אותה ללא הוכחת נזק. השופטת דחתה את טענותיה של נאשמת 3 כי פרסומיה מוגנים על פי סעיפים שונים בחוק, וציינה כי הם לא נעשו בתום לב, וכי הם מכילים בעיקר עלבונות וגידופים. היא גם דחתה את טענת הנתבע 3 כי מדובר בתביעה אסטרטגית נגד שיתוף ציבור (SLAPP) שנועדה למנוע ביקורת ציבורית לגיטימית, והדגישה כי חופש הביטוי אינו יכול להצדיק פגיעה בשמו הטוב של אדם. אשר לאחריותו של הנתבע 1, השופט מצא אותו אחראי לפרסומים המכפישים שפורסמו באתר האינטרנט של הנתבע 2, בו שימש כמנכ"ל, וכן הטיל עליו את האחריות כאחראי על האתר. לסיכום, הורתה השופטת על הסרה מיידית של כל הפרסומים שהוגשו נגד התובעים וקבעה כי התובעים זכאים לפיצויים בסך 100,000 ₪ וכן להוצאות משפט.