ע"פ 419/81

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעניינם של מספר נאשמים שהואשמו במשותף בזיוף, הפצת מסמכים מזויפים וקבלת דבר במרמה בקשר למכירת מכוניות. המערער, פייביש, טען, כי בית משפט קמא נהג בחומרה מופרזת וחרג מעקרון אחידות הענישה בהשוואה לעונשים שניתנו לשותפיו לפשע. השופט שילה קבע כי עקרון אחידות הענישה חל לאחר שנקבע כי לא נגרם עוול לעבריין, אלא לציבור, במקרים בהם עבריינים מקבלים עונשים שונים באופן משמעותי בגין עבירות דומות בנסיבות דומות. על בית המשפט לברר את פרטי התביעה ולבחון האם אי ההתאמה בגזר הדין מעוררת תחושת עוול. במקרה זה, ההבדלים בעונשים הוסברו באופן מתקבל על הדעת בדרגות השונות של מעורבות ורווח כספי של כל נאשם. השופט שילה הדגיש כי כל עוול הוא שערורייתי ותפקידה של ערכאת הערעור הוא לתקן כל עוול נתפס, בין אם הוא נגרם לנאשם ובין אם הוא לציבור. במקרה זה, העונשים שהטיל בית המשפט המחוזי היו סבירים ולא הצדיקו התערבות. השופט אלון הסכים והדגיש כי ככלל, אל לערכאת ערעור להתערב בענייני גזר הדין, אלא אם כן גזר הדין גורם עוול של ממש. השופט יהודה כהן מצא כי המערער לא ביסס תחושת עוול ביחס לפערים בגזר הדין. לפיכך, הערעור נדחה.