בר"ע 2056/07

תקציר

התיק סובב סביב תביעת רשלנות רפואית שהוגשה נגד בית חולים בגין מותו של צדוק ברזני. בתביעה המקורית נכתב כי מותו של ברזאני נגרם כתוצאה מהסברים והמלצות רשלניים בנוגע לטיפול בו לפני שעבר ניתוח מעקפים. בית החולים הגיש חוות דעת הגנה של קרדיולוג. בית משפט קמא מינה מומחה שמצא טיפול רשלני לאחר הניתוח, שהביא למותו של ברזאני. לאחר מכן תיקנו התובעים את תביעתם כך שתכלול טענה חדשה זו, לה התנגד הנתבע בעילה של התיישנות. הנתבעת ביקשה גם להגיש חוות דעת מומחה חדשה שתתמוך בתביעתם, אך בית משפט קמא סירב בקובעו כי הצדדים יכולים רק לתקן את כתבי הטענות שלהם ולא להגיש חוות דעת מומחה חדשות. הנתבעים ערערו על החלטה זו, בטענה כי אי מתן חוות דעת מומחה פוגע בזכותם להתגונן כראוי. שופט הערעור הסכים עם הנתבעים, וקבע כי הטענה החדשה תפסה אותם לא מוכנים ויש לאפשר להם להגיש חוות דעת מומחה נוספת שתתמוך בטענתם. מדובר במקרה חריג שכן בתביעה הראשונית לא הוזכרה הרשלנות שלאחר הניתוח. התרת חוות הדעת המשלימה לא נפלה תחת תקנה 136 אלא הושארה לשיקול דעתו של בית המשפט. עוד ציינה השופטת כי התובעים יכולים להגיש חוות דעת מומחה משלימה אם ירצו בכך. לפיכך התקבל הערעור והנתבע היה רשאי לצרף את חוות דעתו לכתבי הטענות המתוקנים של ההגנה. לשני הצדדים ניתנה גם האפשרות להגיש חוות דעת מומחה נגדי. ההחלטה התקבלה ללא צווים בנוגע לעלויות.