בש"א 109/07

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך רכושי בעקבות פטירתו של ח.צ. בשנת 1992, עם שתי בקשות מתחרות לאישור צוואה. הבקשה הראשונה, שהוגשה בשנת 1995 על ידי אחיינו של ח.ז., ביקשה לערוך צוואה המציינת את האחיין כיורש יחיד. עם זאת, בקשה זו נתקלה בהתנגדות מצד בתו של ח.ז., פ.כ. בשנת 1999 הוצא צו ירושה, המכריז על פ.ז., בתו של ח.ז., כיורשת היחידה, ומינה את עורכי הדין רפאל מוזס ויגאל כהן כמנהלי העיזבון. בהמשך התברר כי ח.צ. הייתה בעלת דירה בירושלים, שנוהלה על ידי האפוטרופוס הכללי. מנהלי העיזבון התבקשו ליזום את העברת הדירה והכנסותיה משכירות אליהם, אך טרם השלימו את ההליך. בתוך כך, האחיין, שהיו לו נציגים רבים במהלך ההליך המשפטי, טען כי עורך דינו הקודם, יגאל כהן, פעל בניגוד לרצונו של המנוח והגיע להסכמה למשוך את הבקשה לקיום הצוואה. האחיין הגיש בקשה שנייה בשנת 2007 לביטול צו הירושה וביקש צו קיום צוואה לצוואה משנת 1992. בית המשפט מצא מספר בעיות בטענות האחיין. ראשית, היא נפלה בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, שכבר מינה אפוטרופוס לרכושו של פ.ז. שנית, נראה כי הבקשה לביטול צו הירושה והמניעים שעמדו מאחוריו היו לטובתו האישית של האחיין ולא לטובתו של פ.ז. שלישית, חל שיהוי ניכר של עד 4 שנים בהגשת הבקשה לביטול צו הירושה, ללא מתן הסבר סביר. בנוסף, בית המשפט ציין כי האחיין ונציגיו היו מעורבים בהליכים משפטיים קשורים מאז 1995, ולכן הבקשה הנוכחית נראית פחות אמיתית. נקודה קריטית נוספת שהועלתה היא בטלותה של הצוואה משנת 1992, שכן האחיין, שעמד לרשת אותה, היה עד לעריכתה והשתתף בעריכתה, דבר האסור לפי סעיף 35 לחוק הירושה. מטעמים אלה, החליט בית המשפט לדחות את בקשת האחיין והורה לו לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב. עם צו הירושה בתוקף והאפוטרופוס הכללי שניהל את נכסיה של ח.צ. במשך למעלה מ-20 שנה, לא ראה בית המשפט סיבה לעכב את העברת העיזבון לפ.ז., היורשת החוקית. ההחלטה התקבלה ביום 2.9.2007 והעתק ממנה נשלח בפקס לעורכי הדין של הצדדים.