ערר 9504-11-18

תקציר

ועדת הערר נתנה החלטה במחלוקת על השפעת תכנית פיתוח על הפרטיות וערך הקניין של נכס צמוד קרקע. לאחר מינוי שמאי מייעץ, נקבע כי התוכנית אכן הפחיתה את ערך הפרטיות והקניין ב-3%, בהיקף של 225 אלף שקל. המערערים טענו כי יש לפצותם בגין ירידה זו. בתוך כך, הפעילו המשיבים את סעיף 200 לחוק, במטרה לפטור מתשלום פיצויים, בטענה כי התכנית משרתת אינטרס ציבורי חשוב וכי הפגיעה סבירה. הוועדה שקלה בכובד ראש את טענות שני הצדדים בדבר סבירות הפגיעה והאינטרס הציבורי העומד על הפרק. הם הכירו בכך שבעוד שמדובר לכאורה באחוזים בודדים בלבד, יש להתחשב בגורמים אחרים, ובהם סוג הנכס, השפעתה הממוקדת או המפוזרת של התוכנית והאינטרס הציבורי הכרוך בכך. הוועדה הגיעה למסקנה כי במקרה זה הכף נטתה לטובת המערערים. הם קבעו כי ירידת ערך של 3% אינה מבוטלת, במיוחד עבור אנשים פרטיים, והפגיעה הממוקדת בתוכנית גוברת על האינטרס הציבורי המתון. יתר על כן, המשיבים לא נימקו די הצורך מדוע לא יהיה זה צודק לפצות את המערערים. לפיכך, קיבלה הוועדה באופן חלקי את הערר, וזיכתה את המערערים ב-225,000 ₪ כפיצוי בגין הפגיעה בפרטיות וירידת ערך הנכס. מאחר שהמשיבה מס' 2 מסרה כתב שיפוי, היא נשאה באחריות לתשלום זה.