בש"פ 7413/22

תקציר

בית המשפט, לאחר שבחן את הבקשה, נספחיה וטיעוני הצדדים, החליט לדחות את הערעור. ההחלטה התבססה על סעיף 21 לחוק המעצרים, הקובע כי נאשם בפלילים חייב להישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים בהתקיים שלושה תנאים: מתקיימות עילות מעצר, ראיות לכאורה הקושרות את הנאשם לביצוע העבירה, ואין חלופת מעצר בת קיימא. המערער ערער על קיומן של ראיות לכאורה וטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא המתין לתסקיר מעצר משירות המבחן בטרם יכריע במעצרו. עם זאת, בית המשפט אישר החלטה קודמת של השופט א' גרוסקופף, ואישר מחדש כי הוא אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיו שלו ולא מצא הצדקה לשקול מחדש את הראיות לכאורה. בנוסף, תמך בית המשפט בהחלטת הביניים של בית המשפט המחוזי לעכב את ההכרעה במעצר עד לקבלת תסקיר מבחן, מתוך הכרה בחששו של המערער מפני הארכת מעצר הביניים ללא הכרעה. בית המשפט ציין כי אם תסקיר הערעור יעוכב שוב מעבר ליום 24.11.2022, הוא ישקול קבלת החלטה אופרטיבית בעניין מעצרו של המערער עם אפשרות לשחרור מותנה תחת פיקוח. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והחלטת בית המשפט ניתנה ביום 10.11.2022.