ע"א 1367/93

תקציר

פסק דין זה נובע ממחלוקת על בעלות על ארונות מטבח שסופקו על ידי קבלן משנה לחברה קבלנית שהעסיקה אותם לפרויקט בנייה. החברה נכנסה לפירוק, והשאלה הייתה האם הארונות, חלקם הורכבו וחלקם לא, הפכו לרכוש החברה לפני הגשת בקשת הפירוק. בית המשפט המחוזי פסק לטובת החברה, אך בית המשפט העליון הפך החלטה זו. בית המשפט העליון קבע כי על פי חוק המכר, לצדדים יש חופש לקבוע את תנאי המכירה, לרבות מועד העברת הבעלות, ובהיעדר הוראות כאלה, העברת בעלות בעת המסירה. במקרה דנן, החוזה בין המערערת לבין החברה לא היה חד משמעי לגבי מועד העברת הבעלות. בית המשפט פירש את כוונתם המשתמעת של הצדדים כיוצרת זיקה בין התקדמות העבודה לבין תשלומים ששילמה החברה. יתר על כן, החזקה, מרכיב חיוני להעברת בעלות, דורשת הן שליטה פיזית והן כוונה לשלוט, דבר שלא היה לחברה עד לאישור הארונות על ידי נציגה. המשיב, המייצג את החברה, לא הביא ראיות לכך שהבעלות עברה לפני הפירוק. לפיכך קבע בית המשפט העליון כי הארונות, הן הורכבו והן לא הורכבו, נותרו רכושה של המערערת, והמשיבה חויבה לשלם הוצאות ערעור בסך 15,000 ₪.