ת"א 44743-11-15

תקציר

המחלוקת נסובה סביב שני הסכמים - ההסכם המשולש וההסכם המרובע - בנוגע לפיתוח אזורי מגורים בגני תקווה. ההסכמים מפרטים תשלומי חובה למועצה המקומית ולוועדה, לרבות היטלי פיתוח, היטלים והיטל השבחה. בעוד התובעים מבקשים לאכוף הסכמים אלה, הנתבעים מבקשים לבטלם, בטענה לאי חוקיות. בית המשפט קובע כי הוועד המקומי הוא צד ישיר להסכם המשולש וכי קבוצת יציב לא ירשה כדין את זכויותיה וחובותיה של דורי על פי הסכם זה. בנוסף, נקבע כי ההסכמים אינם חוקיים בשל חריגתם מחוק התכנון והבניה, שכן הם קבעו מראש את שיעור היטל ההשבחה שנים לפני אישור התכנית ללא שומה ראויה. פסק הדין בעניין דירות יוקרה, אשר קבע את אי חוקיותם של הסכמים אלה, מוחל רטרואקטיבית. בית המשפט נותן משקל משמעותי לאינטרס הציבורי ולכשל הנורמטיבי הטמון בהסכמים בלתי חוקיים אלה. יודגש כי סמכותן של המועצות המקומיות לגבות תשלומי חובה מותנית ומוסדרת בחוק, ולא ניתן להתנות אותם בהסדרים חוזיים. למרות טענות התובעים לאכיפת ההסכמים על בסיס הסתמכות, איחור בביטול, חוסר תום לב וקיומו של נוהג מקובל, פוסק בית המשפט לטובת ביטול ההסכמים בדבר רכיב היטל השבחה. זאת, בעיקר בשל אי-חוקיותם הקשה של ההסכמים, האינטרס הציבורי והעובדה שלא התקיים התנאי המוקדם לאכיפת חוזה בלתי חוקי לפי סעיף 31 לחוק החוזים – ביצוע התחייבויות על ידי צד אחד. עם זאת, בית המשפט מורה על ביצוע חלקי של ההסכמים, תוך שמירה על מרכיב דמי הפיתוח וההיטלים מאחר שכבר יושם. התנהלות הנתבעים, המתאפיינת בחוסר תום לב ואפליה, שוקלת שלא לפסוק להם הוצאות ושכר טרחה. בסופו של דבר, התביעה נדחית, וכל צד אחראי להוצאותיו המשפטיות.