ע"ע 701008/98

תקציר

במקרה דנן, הערעור התקבל, ומדינת ישראל חויבה לשלם למערער 50,000 ₪ כפיצוי. התיק נסוב סביב הסכם פרישה שנחתם בין המערער, נהג אישי ותיק של מספר נשיאי מדינת ישראל, לבין מר שומר, מנכ"ל לשכת הנשיא. הסכם זה, שכלל תנאי פרישה נוחים במיוחד בהיקף חסר תקדים של שעות כוננות (344.5 שעות כוננות חודשיות), נחתם ללא סמכות מתאימה ובניגוד להנחיות מפורשות קיימות של משרד האוצר ונציבות שירות המדינה. בית המשפט מצא כי למרות שמר שומר פעל בתום לב, הוא נעדר סמכות לבצע התחייבויות כאלה, שלא התכוונו אליהן ולא אושרו על ידי המדינה. בית המשפט הדגיש כי חרף היעדר הסמכות, המסמך אכן יצר ציפיות אצל המערערת; עם זאת, ההסכם לא יכול היה לחייב את המדינה מבחינה משפטית. נקבע כי היה על המערערת לציין אי סדרים המצביעים על אי כדאיות ההסכם. המצב דרש צדק שיאזן בין האינטרסים של הצדדים: אין זה צודק לאכוף חוזה פגום על המדינה, אך יש מקום לפיצוי בגין ההבטחות המטעות שניתנו תוך כדי טעויות, שהובילו לפרישתו של המערער בתנאים אלה. בכך ביטל בית המשפט את סעיף ההסכם שעניינו את שעות הכוננות המוגזמות תוך פסיקת סכום פיצוי למערערת. הוצאות לא הוטלו על המערערת, דבר המשקף את מורכבותו ונסיבותיו הייחודיות של המקרה.