תל"פ 31509-05-13

תקציר

הנאשמים ביקשו הארכת מועד כדי לערער על פסק דין משנת 2008 שהרשיע אותם בהחזקת רכוש החשוד כגנוב, והטיל עליהם שישה חודשי מאסר על תנאי. הבקשה הוגשה חמש שנים לאחר מתן פסק הדין. הנתבע טען כי נפל פגם בפסק הדין וכי אי הארכת המועד תגרום לעיוות דין, ואילו התובעת התנגדה לבקשה בשל שיהויה והודאתה בעבירה בבית משפט קמא. השופט נעתר לבקשה, תוך שהוא מציין מספר פגמים מהותיים בהליך המשפט שפגעו בזכויות הנאשם, ובהם אי הגשת כתב האישום במסגרת הזמן הנדרשת ואי נימוק זכותו של הנאשם להגיב בתוך 48 שעות. השופט טען כי פגמים אלה מצדיקים את ההארכה, שכן הם גרמו לעיוות דין והנאשם לא היה מיוצג במהלך המשפט, כך שלא יכול היה לדעת על הפגמים או על טענות ההגנה שלהם. למרות השיהוי המשמעותי, פסק השופט לטובת הנאשם והאריך את המועד להגשת ערעור עד ליום 1.8.13.