ת"מ 132/09

תקציר

התובעת, צוקית, תבעה את רשות מקרקעי ישראל בגין הפסדים שנגרמו לה בעקבות זכייתה במכרז פומבי להפעלת חניון בקרקע של רמ"י, אשר צוקית לא יכלה לנצל בשל אילוצים תכנוניים. הנסיבות שהובילו למשפט לא היו שנויות במחלוקת. צוקית טענה כי רמ"י פעלה בחוסר תום לב והציגה מצג שווא לגבי מצבה התכנוני של הקרקע במכרז, מה שגרם לצוקית להוצאות ולהפסדי רווח פוטנציאליים. מרשות מקרקעי ישראל נטען מנגד כי צוקית לא הבינה את תנאי המכרז ופעלה בניגוד לחוק ובכך תרמה להפסדיה. בית המשפט מצא את רמ"י אחראית לפרסום מידע מטעה במכרז, שנבע מרשלנות או חוסר תום לב בבדיקת מצבה התכנוני של הקרקע. בית המשפט קבע כי מחדל מנהל מקרקעי ישראל גרם לצוקית להשתתף במכרז ולגרום לה נזקים. עם זאת, בית המשפט מצא גם את צוקית אחראית חלקית, והעריך את תרומתה לנזק ב-25%. באשר לפיצויים, פסק בית המשפט כנגד תביעתה של צוקית לפיצויי קיום, אשר שיקפו את פוטנציאל ההכנסות מהפעלת החניון. במקום זאת, פסק בית המשפט לזוקית פיצויי הסתמכות, לרבות החזר דמי ההרשאה ששולמו לרשות מקרקעי ישראל ופיצוי בגין אובדן הזדמנויות, בסך 1,981,270 שקל. סכום זה הופחת כדי להביא בחשבון את החבות התורמת של צוקית. כמו כן הורה בית המשפט לרמ"י לשלם לצוקית הוצאות משפט בסך 40 אלף שקל. בסיכומו של דבר, פסק השופט לטובת צוקית ופסק לה פיצויים בסך 1,981,270 שקל, בתוספת שכר טרחת עורך דין, לאחר שקבע את אחריותה של רמ"י לפרסום מכרז מטעה והכיר באחריותה החלקית של צוקית בגין אי בדיקת מצבה המשפטי של הקרקע.