ע"א 29026-09-10

תקציר

הערעור מתייחס לשני סטים של שיקים מסורבים שהוציאה המערערת בשתי תקופות בשנת 2008, ולדחיית ערעוריה לפי חוק שיקים ללא כיסוי בבית משפט השלום. המערערת טענה כי היה לה יסוד סביר להניח שהבנק המשיב יכבד את השיקים, בהתבסס על הסכם לכאורה עם הבנק. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות להסכם כזה, ודחה טענה זו. בית המשפט דחה גם את טענותיו האחרות של המערער הנוגעות לנסיבות הספציפיות של סירוב השיקים, ולא מצא כל פגם בפסק דינו של בית משפט קמא. חלקו השני של הערעור נגע לשיקול דעתו של בית המשפט להפעיל את סמכויותיו לפי החוק כדי להתחשב בתקופה שבה היו צווי מניעה זמניים, ובכך להאריך את תקופת ההתיישנות. בית המשפט בחר להפעיל שיקול דעת זה בחלקו, וזיכה שישה חודשים מתקופת ההתיישנות שבמהלכה עמדו צווי המניעה הזמניים של המערערת. נלקחו בחשבון נסיבותיו המיוחדות של המקרה, לרבות פרק הזמן המשמעותי שחלף ללא הגבלות נוספות או סירוב לשיקים, והתנהלות המערערת בפירעון כל השיקים הנדונים. גם תכליתו העיקרית של החוק, שהיא מאבק בנושא שיקים ללא כיסוי, נלקחה בחשבון. לפיכך, הערעור נדחה, והבקשה להפעיל את סמכויות בית המשפט לפי סעיף 10א(ג) לחוק התקבלה באופן חלקי.