ת"א 208/91

תקציר

התובע, מלטש יהלומים בן 45, נפגע בתאונת דרכים ותבע פיצויים. הנתבע הודה באחריות אך חלק על היקף נזקיו של התובע. בית המשפט מינה מומחים נוירולוגיים ופסיכיאטריים. המומחה הנוירולוגי סבר כי הירידה הקוגניטיבית של התובע אינה קשורה לתאונה, ואילו המומחה הפסיכיאטרי לא יכול היה לשלול קשר. בית המשפט צידד במומחה הפסיכיאטרי וקבע כי נזקי התובע נבעו מהתאונה, לרבות תסמיני דיכאון וירידה קוגניטיבית. לתובע נפסקו פיצויים בגין הפסד השתכרות, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, עזרה מאחרים ונזק לא ממוני. הפסד ההשתכרות חושב על בסיס הכנסותיו הפוטנציאליות של התובע, בהתחשב בגילו, בעיסוקו ובהשפעת התאונה. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, אם כי לא נתמכו בקבלות, הוענקו ברחבי העולם. פיצוי עבור עזרה מהזולת ניתן עבור תקופת הנכות המוחלטת. נזקים לא ממוניים הוגבלו על פי חוק ותקנות. ניכויים בוצעו בגין תשלומי ביטוח לאומי שהתובע קיבל וסביר להניח שימשיך לקבל. התובע היה זכאי לריבית ולשכר טרחת עורך דין. הסכום הכולל, שישולם על ידי הנתבעת, עמד על 420,300 ₪, בניכוי ניכויים ובתוספת הצמדה וריבית. פסק הדין פורסם ביום 16.5.96.