ב"ל 34369-10-21

תקציר

התובעת במקרה זה ביקשה לתבוע תגמולים לפי חוק הביטוח הלאומי, בטענה כי נגרמה לה פגיעה בעבודה עקב תנועות פיזיות חוזרות ונשנות לאורך שנים רבות של עבודה בעירייה. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעתה בהיעדר ראיות מספיקות לתשתית עובדתית לתיאוריית המיקרוטראומה, שהיא דוקטרינה משפטית המשמשת למילוי הפער החקיקתי בהכרה במחלות מקצוע הדרגתיות. כדי לבסס מקרה של מיקרוטראומה, היה על התובעת להוכיח כי עבודתה כללה תנועות חוזרות ונשנות, זהות במהותן, אשר גרמו לנזק בלתי ניתן לגילוי להצטבר לאורך זמן ולפגוע ביכולתה לעבוד. התובעת לא סיפקה תיאור מפורט ומשכנע של שגרת עבודתה היומיומית, ומעדותה עלה כי משימותיה השתנו באופן משמעותי בין מחלקות שונות. בית המשפט ציין כי תיאורה את עבודתה לוקה בחסר ספציפיות ואינו נתמך בעדויות עדים. בנוסף, הימנעותה של התובעת מלזמן מפקח מרכזי כעדה העלתה חשדות בדבר מהימנות עדותה. בסופו של דבר, בית המשפט מצא כי התובע לא הוכיח את התדירות והרצף של תנועות דומות במהותן הנדרשות ליצירת מיקרוטראומה. בהיעדר תשתית עובדתית מספקת, בית המשפט לא ראה צורך לבחון את הקשר הסיבתי בין עבודתה לבין הפגיעה הנטענת. לפיכך נדחתה התביעה, והוחלט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים.