עת"מ 32789-11-14

תקציר

העותר ביקש מבית המשפט להורות לעיריית טייבה להסיר קו ביוב העובר בשטחו, בטענה כי לעירייה אין סמכות לספק שירותי ביוב בעצמה, וכי היא חורגת מפסיקה קודמת (פסק דין מויאל) בנוגע לפרשנות חוק הנוגע להנחת תשתיות ביוב בשטח פרטי. עוד טען העותר, כי לא ניתנה לו הודעה מוקדמת סבירה, וכי נפגעה זכותו לטעון את טענותיו. טענות נוספות שהעלתה העותרת כללו היעדר תכנית ביוב מאושרת והיתר בנייה, וכן בנייה בלתי חוקית בשטחו של מזכיר הוועדה המקומית, אשר מונה כמשיב בתיק. בית המשפט לא קיבל את טענת העותרת בדבר היעדר סמכותה של העירייה לספק שירותי ביוב, שכן מצא כי העירייה אכן הקימה חברה, בהתאם לחוק הרלוונטי. בית המשפט דחה גם את הטענה בדבר החריגה מפסק דינו של מויאל, שכן פסיקות קודמות של בית המשפט כבר בחנו את הנושא ואישרו את החלטתו של מויאל. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי העותר קיבל הודעה מספקת מהעירייה, ולא נפגעה זכותו לטעון את טענותיו. בית המשפט קיבל את עדותו של מהנדס העיר כי קיימת תכנית ביוב מאושרת, וכי לא נדרש היתר בניה לצורך העבודות שנעשו במקרקעין של העותר. בית המשפט דחה גם את טענות העותר בדבר שיקולים זרים ובנייה בלתי חוקית. עם זאת, בית המשפט מצא טעם בטענת העותר בדבר חיבורו הבלתי חוקי של קו הביוב לקנייתו, שלא עמד בדרישות תקנות התכנון והבניה. לפיכך קבע בית המשפט כי על העירייה להסיר את קו הביוב ממקרקעי העותרת ולחבר את הבית הסמוך למערכת הביוב העירונית באמצעות מתקן שאיבת שפכים, כפי שנקבע בתקנות. בית המשפט אף הורה לעירייה לשאת בהוצאותיו של העותר ולשלם את שכר טרחת עורך דינו, בשל התנהלותה המזלזלת במהלך הליך העתירה וטענות עובדתיות כוזבות.