ע"א 375/54

תקציר

הערעור, שהוגש על ידי חוה מרים אלון, מערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לפיו חכירה רשומה במקרקעין מסוג מירי כפופה לפקודת הירושה, שאינה מאפשרת עריכת צוואות. הערעור מבקש לרשום את החכירה על שמו של אלון כיורשת היחידה של אלה לושינסקי. דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופט זוסמן ואליה הצטרף השופט ויטקון, מקבלת את הערעור. זוסמן מגדיר את הסוגיה כהאם זכות חכירה הרשומה בטאבו על מקרקעין נחשבת להטבה במקרקעין. מסקנתו היא כי הטבה רשומה במקרקעי מירי משמעה זכות קניינית הרשומה במקרקעין אלה. מכיוון שזכויותיו של שוכר על פי הדין המקומי אינן קנייניות, אין להחיל על חוזה השכירות את פקודת הירושה. זוסמן מציין גם כי היחס ההיסטורי של המחוקק העות'מאני והמנדטורי לאדמות מירי תומך בפרשנות זו. הנשיא אולשן, בהתנגדותו, סבור כי חכירה מהווה אינטרס בקרקע, ולכן יש להחיל עליה את פקודת הירושה. אולשן טוען כי מקורה של זכות – במקרה זה, חוזה שכירות – אינו קובע את טיבה, וכי השאלה הקריטית היא האם הזכות ניתנת לאכיפה כנגד צד שלישי או רק כנגד הצדדים לחוזה. מכיוון שהחוק הישראלי אוכף חוזי חכירה נגד צדדים שלישיים, אולשן מסיק כי יש לראות בהם אינטרסים בקרקע. עם זאת, רוב בית המשפט חולק על כך, וקובע כי המערערת זכאית לכך שחוזה החכירה יירשם על שמה.