דב"ע נב/170 - 04

תקציר

במקרה זה, המשיב הגיש בקשה לגמלת הבטחת הכנסה אך לא גילה כי השתמש באופן קבוע ברכב, הרשום על שם אביו, דבר המהווה עבירה על חוק הבטחת הכנסה. מבירור העלה, כי המשיב השתמש ברכב באופן קבוע, הסיע את ילדיו במקום להשתמש בתחבורה ציבורית, דבר המנוגד להצהרתו המוצהרת כי לא השתמש ברכב כלשהו, קריטריון לתועלת. בית המשפט המחוזי קיבל תחילה את טענת המשיב, שכן הוא לא נשא בהוצאות הרכב. עם זאת, הערעור התייחס לפסקי דין קודמים, והדגיש כי שימוש קבוע ברכב, ללא קשר לבעלות או לתשלומי הוצאות, מצביע על גמלה השוללת זכאות להבטחת הכנסה, שכן היא מצביעה על רמת חיים גבוהה יותר. החוק מניח כי משתמשים קבועים ברכב מפיקים הטבות, והמוסד אינו נדרש לחקור את פרטי ההטבה או ההכנסה שהופקו משימוש זה. יתר על כן, מסירת מידע שגוי הצדיקה עוד יותר את שלילת ההטבות, שכן יושר וגילוי נאות נדרשים על פי החוק. בסופו של דבר התקבל הערעור, וקבע כי צדק המוסד בהפסקת תשלום גמלת הבטחת הכנסה למשיב.