ע"א 490/88

תקציר

בתיק משפטי מורכב זה, הסוגיה המרכזית סובבת סביב בעלות ורישום של חלקת אדמה באזור יריחו, הכרוכה בהליכים משפטיים מרובים בתחומי שיפוט שונים. המערערת, הטוענת לבעלות על הקרקע, קיבלה תחילה פסק דין חיובי מבית המשפט לערעורים ברמאללה, אשר לא בוצע בשל שלילת היתר נדרשת ועיקול הקרקע לאחר מכן בתובענה של המשיב מס' 2 נגד המשיב מס' 1. למרות עתירה שהוגשה לבג"ץ כדי להבטיח היתר, הקרקע נותרה לא רשומה בשל העיקול. המערער טען לקשירת קשר בין המשיבים לשבש את הרישום ובסופו של דבר הגיש תביעה בירושלים, בטענה למרמה ועיוות דין על ידי בתי הדין האזוריים. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את התביעה בעילה של חוסר סמכות שיפוטית ומניעה מהותית. בית המשפט העליון סקר סוגיות אלה, תוך התמקדות בפרשנות עקרונות משפטיים הנוגעים להכרה בפסקי חוץ, בתביעות תרמית ובדוקטרינת ההשתק. פסק הדין הבהיר כי פסקי דין זרים דורשים הכרה באמצעות "הליך קליטה" כדי לבסס את תוקפם בישראל, ותביעות תרמית נגד פסקי דין כאלה זקוקות לביסוס באמצעות ראיות שלא היו ידועות או נגישות במהלך ההליך המקורי. בית המשפט החליט כי טענות המערער אינן עומדות בקריטריונים הנדרשים, שכן הן מסתמכות על ראיות שהיו קיימות בעבר. כמו כן, דן בית המשפט בסיווג פסקי דין מהשטחים הכבושים, תוך שימת דגש על יחסי הגומלין המשפטיים הייחודיים בין הדין הישראלי למשפט האזורי, ובסופו של דבר הכריע לטובת שמירה על אמות המידה הקיימות של סמכות שיפוט טריטוריאלית מבלי לפתוח מחדש קביעות עובדתיות מבוססות מפסקי דין קודמים של בתי המשפט האזוריים. הערעור נדחה, ונשא בהוצאות המשפט של המערער.